החינוך הגיאוגפי לאן

פוליטיקה גיאוגרפית והחינוך הגיאוגרפי

הרצאה בכנס האגודה הגיאוגרפית אוניברסיטת בר–אילן, 21.12.03

מאת פרופ‘ יורם בר–גל, החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה.

הבעיה

“מה לומדים בגיאוגרפיה? […]נקל להוכיח כי בתודעת התלמיד הממוצע נרשמת מסקנת מחדל: הגיאוגרף הוא זה שיודע מה עושים כל האחרים על פני כדור הארץ (האסקימוסים והאינדיאנים, הבריטים וההודים איש החרושת בעיר והחקלאי) אך הוא עצמו איננו עושה מאום – הוא רק יודע. ההשלכות והתוצאות המעשיות מכך לגבי יוקרה הנמוכה של המקצוע, הביקוש הנמוך יחסית לגיאוגרפים בשוק החופשי והערכה מפחיתה בדבר כושרם לתרום לחברה, הן חמורות ומוכרות היטב לכל העוסקים בגיאוגרפיה.

[…] תוכנית הלימודים […] מציעה רק ראשי פרקים לנושאים – אינוונטר של העצמים או העובדות או העניינים שיש לגעת בהם, מעבר לזאת שממה מוחלטת בכל הנוגע להנחיית המורה בדבר התפיסות, הרעיונות והקונספטים הגיאוגרפים עליהם יסוב הדיון על רקע העובדות” […]

(אבי דגני: 1978, כנס האגודה, אוניברסיטת בר אילן: על הגיאוגרפיה הנלמדת בבתי הספר: תפיסות ותכנים המצריכים מהפיכה מחשבתית“)

נדמה כי הדברים האלה אקטואליים היום כפי שהיו לפני רבע מאה שנים, ואם לא הייתי מוגבל בזמן, הייתי מראה כי דברים דומים נאמרו גם עשרות שנים קודם לכן. מכאן שנקודת המוצא היא:

אין תמורות רדיקליות במשך עשרות שנים בהוראת המקצוע בארץ, או במילים אחרות – לא התקבלו הכרעות בדבר שינויים ותמורות, אלא החלטות להשאיר את המצב הקיים, תוך שינויים קוסמטיים בלבד.

במונח “הכרעה” הכוונה לבחירה – היינו התמודדות עם שאלות של היררכיה וקדימויות: מה חשוב ומה לא? למה לא התקבלו הכרעות?? למי מצב כזה נוח?? מי מרוויח מכך?? – אלה שאלות שעל מנת להבינן יש לגעת בהיבטים “בפוליטיקה של הגיאוגרפיה“.

א. יציבות כערך מערכתי ומשמעותו שמרנות

עקב ריכוזיות מערכת החינוך – בעל הכוח העיקרי במערכת ההחלטות הוא משרד החינוך, נשאלת השאלה מדוע אי הכרעה נוחה למשרד החינוך? הדבר קשור להנחת ייסוד חשובה במערכת החינוך, כי יציבות וריכוזיות הם תנאי הכרחי להישרדות המערכת, כי הם מאפשרים שליטה מרכזית וללא זעזועים הנובעים מהכרעות שונות.

יציבות = שמרנות, היינו תוכנית לימודים מוכרת וידועה, למרות מגבלותיה ומגרעותיה, היא “טובה” יותר (למשרד החינוך), מתוכנית לימודים חדשה ומהפכנית. וכך למעשה במשך עשרות שנים, לא משתנים התכנים ולא משתנות הגישות של תוכנית הלימודים. גם חלק מספרי הלימוד נמצאים במערכת כבר עשרות שנים, ראו רשימת ספרי הלימוד המאושרים המתפרסמת כל שנה על ידי הפיקוח בהם ניתן למצוא ספרים שנכתבו לפני עשרים שנה ויותר. “כלי העזר” של משרד החינוך בהבטחת היציבות הם “ועדת המקצוע” ו“הפיקוח על המקצוע“. אין פלא כי למען ערך “יציבות המערכת“, ועדת המקצוע יכולה לכהן במשך שנים רבות – 10-15 שנה, ו“הפיקוח” על המקצוע במשך שלושים שנה ויותר.

גם אם מופיעים ספרי לימוד חדשים, והופיעו כאלה בעשור האחרון – ספרים מרהיבים ומשוכללים, הם רק מנציחים את המצב הקיים, ולא מבשרים את “אביב התוכנית“. ספרי לימוד חדשים שנכתבים על פי תוכנית לימודים שמרנית, הם חלק מהאסטרטגיה של מערכת החינוך לייצר רושם כי ישנה התקדמות, היינו הם “הוכחות” כי הממונים על המערכת דואגים לרווחה וקידמה בחינוך. ברור כי המורים לגיאוגרפיה ואנשי המקצוע שמחים על כל ספר לימוד נאה חדש, אך למעשה הם תורמים בכך “לשקט התעשייתי” שמשרד החינוך כה דוגל בו. יתכן כי בהופעת ספרים כאלה, יש גם מן הסוואה של השמרנות במערכת בעזרת הצבע ונייר הכרום של הספרים. למעשה אלה פסאדו–שינויים – “כאילו” ישנן תמורות במקצוע. יש להתייחס בגזרה שווה גם לשינויים המוגדרים “מערכתיים“, או ארגוניים, כמו איחוד הפיקוח על לימודי המולדת והאזרחות עם הפיקוח לגיאוגרפיה – אלה שינויים קוסמטיים בלבד.

ב. הקשר בין לאומיות והוראת הגיאוגרפיה

וכך מסיבות פוליטיות של משרד החינוך, והחשש מנגיעה “בפרות קדושות“, לא ניבחנה אחת השאלות החשובות ביותר הקשורות למקצוע הגיאוגרפיה בבתי הספר – שהיא שאלה פוליטית – הקשר בין לאומיות וגיאוגרפיה. האם עדיין צריך להחזיק בדעה כי תפקידה של הגיאוגרפיה במערכת החינוך הוא גם להקנות ערכים לאומיים – כזיקה למולדת, “ידיעת הארץ“, ואהבתה“. אם התשובה לכך היא חיובית, כפי שהיתה בשנות החמישים בזמן קביעת תוכנית הלימודים של מדינת ישראל, הרי יש להמשיך לראות בנושא “גיאוגרפיה של ארץ ישראל“, תוכן מרכזי בלימוד המקצוע. ברור כי אין מדובר רק בתכנים של “ארץ ישראל“, אלא בעצם קיום הגישה המקצועית – הגיאוגרפיה הרגיונלית, שנעלמה כמעט לחלוטין ממחקר והוראה באוניברסיטאות בארץ.

למרות שתוכנית הלימודים הנוכחית עדיין מבוססת על הקשר בין לאומיות להוראת הגיאוגרפיה, הרי עקב סיבות פוליטיות קשר זה לא היה מספיק חזק בעיני קובעי המדיניות במשרד החינוך. הגיאוגרפיה נתפסה בעיניהם כשולית מבחינת “חיזוק הערכים הלאומיים“, ולכן הוקדשו משאבים, והוכנסו למערכת החינוך מקצועות חדשים/ישנים כלימודי ארץ ישראל ושל“ח, שנושפים בעורפה של הגיאוגרפיה. החלטות בנושאים אלה, של מקצועות לימוד נעשות במשרד החינוך בתוך גופים מקצועיים/פוליטיים כמו המזכירות הפדגוגית, מנכ“ל משרד או השר הממונה, וברור כי שיקוליהם מושפעים ממערכת לחצים ואינטרסים שאינם מקצועיים גרידא.

ג. הפוליטיקה של הגיאוגרפיה – באוניברסיטאות

קבוצה אחרת של גופים המשתתפים בהכרעות הפוליטיות בענייני הוראת המקצוע הן המחלקות לגיאוגרפיה באוניברסיטאות. לאלה יש סדר יום, מערכת שיקולים פוליטיים ולוח זמנים שונה מזה של מערכת החינוך. אבל עם זאת ברור כי השפעתה של הפוליטיקה האוניברסיטאית נוגעת במערכת החינוך בכמה מישורים כגון “ועדת המקצוע“, “הכשרת מורים“, ספרי לימוד, עורף מחקרי ועוד.

הנחות היסוד לפעולתן של המחלקות שונה מזה של משרד החינוך: הישרדותן של המחלקות ושל החוקרים תלוי בפלוראליזם, יצירתיות, השתנות מתמדת ואופנתית של תחומי המקצוע. למרות זאת עד לעשור האחרון, שררה הנחת ייסוד בתוך המחלקות לגיאוגרפיה, כי הקשר בין הלאומיות ובין הגיאוגרפיה הוא קשר חשוב – מסורת שהובאה מגרמניה על ידי דוד עמירן לירושלים, ומשם נפוצה כהנחת ייסוד בשאר המחלקות לגיאוגרפיה. אבל כמעט בכל המחלקות לגיאוגרפיה בארץ, נעשתה הכרעה, שהביאה להדחת הרגיונליזם כגישת מחקר, ו“ארץ ישראל” כמושא הוראתי מרכזי בתוכנית הלימודים. באותו הזמן, עברו כל המחלקות לגיאוגרפיה בארץ להדגשת נושאי הסביבה והפיתוח. הדגשה זו לוותה בהצטמצמות ובהעלמות של תחומים קלאסיים בגיאוגרפיה, שליוו את המקצוע במשך עשרות שנים כמו אוכלוסיה, גיאוגרפיה כפרית, חקלאית, כלכלית ועוד. בנוסף לכך, נראה כי הגיאוגרפיה באקדמיה איבדה איזה מצפן שאולי היה לה בעבר, ובשם הפלוראליזם, והפוסט מודרניות היא הפכה לקונגלומרט של שדות מחקר שונים, בגישות ושיטות מחקר מנוגדות.

אבל יחד עם זאת נמשכת במחלקות לגיאוגרפיה שמרנות בתחומים מסויימים, שמקרינה למערכת החינוך, ואתייחס לנושא בדוגמה אחת במושג “הכוללניות או האינטגרטיביות“. עוד מראשית המאה העשרים, קיימת הנחת יסוד כי גיאוגרף צריך לדעת ולשלוט בתחומים הפיזי והאנושי – ( = כוללניות ואינטגרטיביות של התופעות.) לפיכך, הציפיה היא שהוא יכיר, ידע ויבין תופעות מתחומים הפיזי והאנושי כאחד. ציפיה זאת בוטאה במבואות השונים שחוייבו הסטודנטים ללמוד.

האם ברמת המחקר האוניברסיטאית, גישה זו הניבה תוצאות רבות של מחקר אינטגרטיבי זהו נושא השנוי במחלוקת. אבל ברור כי הפוליטיקה באקדמיה דוחפת בתוך המחלקות להתמחויות נושאיות, ולא כוללניות לאחר שנה א‘. אבל את רעיון “כוללניות הידע של הגיאוגרף” מנסים אנשי האקדמיה לשמר במערכת החינוך, הן בתחומים הנושאיים ובעיקר בהעדפת הגישה הרגיונלית.

ד. המפגש בין האוניברסטאות ומערכת החינוך

אם ההחלטה להמשיך ולהדגיש את הקשר בין לאומיות וגיאוגרפיה במערכת החינוך, היא חיובית, הרי יש להניח כי ימשיך להתרחב הפער בין הוראת המקצוע בבתי הספר ובין לימודו באוניברסיטאות – ולמעשה תחת אותה כותרת “גיאוגרפיה“, יסתתרו שתי דיסציפלינות שונות – אחת להוראה והשניה למחקר. היווצרות דיכוטומיה כזאת היא בעלת משמעות מרחיקת לכת בעיקר בתחום של הקניית ידע גיאוגרפי למורים על ידי האוניברסיטאות, נראה כי כיום הן מקנות לסטודנטים ידע רב שהוא לא רלוונטי להוראה.

בכך אולי ייסגר מעגל, שראשיתו עוד בזמן מיסוד המקצוע בארץ: יחסי חיבה/דחיה בין הגיאוגרפיה באקדמיה ובין המורים לגיאוגרפיה – המסגרת האקדמית ראתה נחיתות בעיסוק בחינוך ובהוראת הגיאוגרפיה. הגיאוגרפים באוניברסיטאות לא ראו בכך אתגר רציני, ולמרות הדיבורים הרבים בכנסים של האגודה במשך שנים רבות –המעשים היו מועטים. במקרה הטוב ביותר, הם שאפו לבנות “מיני אוניברסיטה” במערכת החינוך, מבלי שנעשתה חשיבה עמוקה ומסודרת של משמעות המיזעור הזה על יעילות ההוראה, מטרות החינוך, מחד או על הכשרת מורים, והכנת חומרי למידה מאידך. אחת התוצאות של “מיזעור זה” היא רשימה ארוכה של מושגים מקצועיים, לא רלוונטיים לתלמידים, לצד נושאים איזוטריים וחסרי פשר עבורם – שמרחיקים תלמידים בבתי הספר מהמקצוע.

ה. הכשרת המורים – נקודת חולשה מרכזית במערכת

אלפי המורים שהוכשרו באוניברסיטאות, ומאות חברי האגודה הגיאוגרפית, לא ידעו לתרגם את “כוחם האלקטוראלי” כציבור מקצועי להשפעה על ההחלטות בענייני המקצוע. גם בועדת המקצוע, שבה ישבו לצד אנשי האקדמיה, הם לא השכילו לצבור עוצמה מספיקה להביא לשינויים בתוכנית הלימודים, ולזעזע את אמות הסיפים. כך לדוגמה, הם לא השכילו לשכנע בצורך לפלורליזם והטרוגניות בתוכנית הלימודים או בצמצום כמות המידע הנדרש מהתלמידים ובהגברת הגישה המעדיפה לימוד עקרונות על שינון מידע.

קיים למעשה “מעגל של עוני רוחני” בהוראת הגיאוגרפיה: האוניברסיטה מכשירה מורים לגיאוגרפיה, המכשירים תלמידים ללמוד באוניברסיטה להיות מורים לגיאוגרפיה, המכשירים תלמידים…וחוזר חלילה!

יוצא איפוא, כי המורים לגיאוגרפיה מעבירים את המבוכה הדיסציפלנרית, אותה רכשו באוניברסיטאות אל חדר הכיתה. הם מבינים מאוחר מדי, כי למעשה לא הוכשרו כראוי בלימודיהם האקדמיים ללמד גיאוגרפיה. הם ניצבים בפני פער הולך וגדל בין שתי הגיאוגרפיות – זאת של בתי הספר, וזאת שנחשפו אליה באוניבסיטאות. את המבוכה הזאת, הם פותרים בשימוש בסיסמאות ריקות בשעורים שהם מלמדים, שנותנות להם תחושה כי הם מלמדים עקרונות גיאוגרפיים. האם הם “קורבנות” של המערכת מבחינת הכשרתם לתפקידם?

יתרה מזה, מאחר ואנחנו עוסקים בהוראת המקצוע גם בבתי ספר יסודיים, הרי ברור שמצב הכשרתם במיכללות להוראה מנקודת מבט של תכני המקצוע, הוא חמור יותר מזה שבאוניברסיטאות, אבל המכללות לפחות, מפצות את פירחי ההוראה שלהם בהכשרה פדגוגית מעולה יותר.

מה עשו האחראיים על הוראת המקצוע במשרד החינוך (ועדת המקצוע, והפיקוח) לשיפור הכשרת המורים, כמעט כלום. עשרות שנים לא נערכו דיונים, לא נקבעו אמות מידה להכשרת המורים, לא היתה כמעט יוזמה לכך, כאשר הרציונל או התירוצים הם פוליטיים–מנהליים: אוטונומיה של מוסדות ההכשרה. מדוע לא נוצר פורום קבוע של אותה קבוצת מכשירי מורים באוניברסיטאות ובמכללות, שהיה צריך להיות הלפיד הלוהט, שינסה להזיז את העגלה השקועה בבוץ. נדמה לי שגם בנושא זה צריך לחפש לא רק את הסיבות האישיות, או המנהליות אלא גם סיבות פוליטיות – במערכי הכוח שפועלים בתחום המקצוע.

ו. סיכום

נדמה לי כי ישנה הסכמה הדדית, שאנחנו כבר אוכלים את הפירות הבאושים של ההזנחה מדעת או לא מדעת במשך עשרות שנים בנושא החינוך הגיאוגרפי. התוצאות ניכרות במעמד המקצוע בבתי הספר ובמערכת החינוך: קיצוצי שעות והעלמות המקצוע מבתי ספר רבים. התגברותם של מקצועות מתחרים, כמו של“ח ולימודי א“י הגדלים על חשבון הקטנת הגיאוגרפיה. התהליכים האלה מקרינים לרמה האוניברסיטאית – הקטנת ההרשמה בכל החוגים, שמביאה לצמצום המשאבים מצד המוסדות למחלקות לגיאוגרפיה.

האם אפשר לפרוץ מעגל כזה? אני די סקפטי, אבל יתכן וכן: יש לתרגם את הדיבורים למעשים, עם אורך נשימה ארוך – מאמץ של 3-5 שנים יביא אולי תמורה בעוד עשור.

כמה נקודות למחשבה:

1. צריך לבנות קונספציות חדשות להוראת המקצוע ולהכשרת המורים, שבמרכזן תיהיה הבנת עקרונות ולא שינון מידע. נראה כי ועדות המקצוע ותוכנית הלימודים הנוכחיות לא הפנימו זאת עדיין.

2. תצטרכנה להתקבל הכרעות אמיצות בעניין התכנים והגישות, תוך יצירת פלוראליזם שיאפשר למורים להתאים את הנלמד לרצונותיהם ולכיתותיהם. עם זאת, מערכת החינוך תוכל לבדוק את הישגיהם של התלמידים בדגמים חדשים של בחינות בגרות או בחינות ביניים.

3. תצטרכנה להתקבל הכרעות אמיצות בעניין הכשרת המורים באוניברסיטאות ובמכללות, תוך בחינה מחדש של מטרות המקצוע במערכת החינוך, וניתוקה ממערך ההוראה לצורכי מחקר באוניברסיטאות.

4. יתכן ויש לפעול לארגון מקצועי חדש למען החינוך הגיאוגרפי, שיאגד את המורים בכל רמות מערכת החינוך, את מכשירי המורים במכללות והאוניברסיטאות ואת החוקרים המוכנים לראות בחינוך הגיאוגרפי יעד מרכזי. אגודות כאלה קיימות שנים בארצות רבות, בנוסף לאגודות הגיאוגרפיות המקצועיות, והן מהוות את הגרעין המקצועי בתחומי החינוך והוראת המקצוע.