כנס ברנאול, רוסיה, 2003

הרהורים בעקבות הכינוס של איגוד הג״ג הבינלאומי

בברנאול, רוסיה, קיץ 2003

יורם וברוריה ברגל

פורסם:

Bar-Gal, Y. and Bar-Gal, B. (2004) “Following the IGU Conference, Barnaul, Russia, summer 2003”, in International Research in Geographical and Environmental Education, Vol. 13, pp.374-379

2003_0730_075743AA

על רקע הקרחונים, האגמים ונופי בראשית הפסטוראליים של רפובליקת אלטאי, בדרום סיביר, עולה בחריפותה האנטיתיזה של הסביבה העירונית של העיר ברנאול. עיר תעשייתי, בפריפריה הרוסית, בה נערך ביולי 2003, הכנס של IGU שכותרתו היתה:

Society and Environment Interactions Under conditions of Global and regional Changes

אולי לא היה מקום טוב מזה לערוך בו כינוס גיאוגרפי עם כותרת כזאת: הכנס שהתחיל במוסקווה, הציג את המרכז הסובייטי לשעבר שהולך ומשתנה, ונכבש על ידי הגלובליזם. המשכו היה בסיורים באזור אלטאי, שהציגו את הקצה השני – עולם שעדיין לא נכבש על ידי תהליכי הגלובאליזציה. נראה כי זכות גדולה, נפלה לידי משתתפי הכנס להציץ אל החצר האחוריתשל רוסיה, ולנהל בה דו שיח ומפגש מדענים מרחבי עולם.

גם הסביבה הבנויה, בה נערך הכנס – אוניברסיטת ברנאול, ייצגה את אחד הפערים שנעמוד עליו בהמשך – הפער בין המערב“, ובין המזרח” (כוונתינו לאזורים האקססובייטיים). קבלת הפנים החמה, והרצון האמיתי של המארגנים הרוסיים, לא יכלו לכסות על דלות, התיישנות והתפוררות הסביבה האורבנית. התפוררות זו, של המבנים, הציוד והתשתית מעידים לא רק על העבר הסובייטי, אלא מצביעים על האתגרים הכלכליים והחברתיים העומדים בפני תושבי המקום ומוסדותיהם.

יש להניח כי המסגרות בהן נערכים כינוסים ומפגשים מדעיים, יש להן משמעות בהצלחת הדו שיח שנוצר בין משתתפי הכינוס. דושיח בו מועברים הרעיונות בפרזנטציות הפורמליות, ומתקיים גם במגעים הלא פורמליים שנוצרים במהלך הכינוס. למרות המסגרות הפיזיות הרעועות שבהן נערך הכנס, נראה כי נוצרה אינטראקציה מרתקת ונוצרו דיאלוגים, שעשויים להמשיך במחקרים ועבודות משותפות. הסיורים בנופי אלטאי סייעו ללא ספק להמשך הדיאלוגים שנערכו בחדרי ההרצאות.

הכינוס כולו, חולק לתשע סקציות שונות, שניהלו את הדיונים במקביל, ולמספר קטן של מושבי מליאה ודיוני שולחן עגול. במושבי הסקציה לחינוך גיאוגרפי, לאחר שלב הברכות הוצגו למעלה מעשרים פרזנטציות במשך יומיים. סדר הזמנים המקורי שובש, עקב בעיות של מיכשור ומקום, אבל לבסוף הושלמו דיוני הסקציה. מהלך הדיונים והפרזנטציות בסקציה לחינוך גיאוגרפי מעלים כמה נקודות להרהור:

  1. ההבדלים בין המזרח והמערב ביחס לתכנים בהוראת הגיאוגרפיה

  2. אופנתיות הקונספציה הסביבתית בהוראת הגיאוגרפיה

  3. הגיאוגרפיהבאקדמיה והגיאוגרפיהבבתי הספר

  4. השימוש באינטרנט ובטכנולוגיות חדשות בהוראת גיאוגרפיה

א) נראה כי קיים הבדל ברור בין הגיאוגרפיה של המזרחוהמערב“, בתחום הגיאוגרפיה האנושית. הבדל זה בלט לא רק בדיווחים ובמחקרים שהוצגו במהלך הדיונים בסקציה, אלא גם במהלך הסיורים. דיווחים ותיאור ההשתנות של תוכניות הלימודים שהוצגו על ידי העמיתים מרוסיה ואוקראינה, הדגישו את השמרנות בהוראת המקצוע לצד הבאתם של רעיונות חדשים שהופיעו בספרי הלימוד. למרות זאת נראה כי יש עדיין התייחסות קטנה לנושאים מודרניים של הגיאוגרפיה האנושית. הכוונה להיבטים חברתייםתרבותיים בנושאים עירוניים או יישוביים כללים. גם פרספקטיבות היסטוריות של התפתחות עירונית לא הוצגו. יתכן כי הדבר נבע בעבר, מהמגבלות הפרדיגמאטיות של המשטר הקומוניסטי, ואילו בהווה המחסום הוא הקפיטליזם. היינו, המגבלות הכלכליות של האקדמיה הרוסית בנגישות לכתבי עת וספרים מערביים.

נראה כי במזרח“, הדטרמיניזם הפיזי תופס מקום חשוב בהסברים בתחומי הגיאוגרפיה האנושית. הגישה הדטרמיניסטית ביחסי אדם/סובב לצד הנכונות להתמודד עם שאלות יישומיות, מאפשרות לגיאוגרפיה הרוסית להשמיע ביקורתיות כלפי העבר. ביקורתיות בנושאים כמו תכנון פיסי. המלומדים הרוסים, הציגו רצון אמיתי לענות על שאלות, וצימאון ללמוד מהניסיון של הגישות המערביות.

הנטייה לפרגמטיזםויישומיות בגיאוגרפיה הרוסית, פוגשת אופנה עכשווית במערב – הסביבתיות“, ושתיהן מתבטאות בתוכניות לימודים כפי שנעמוד להלן.

ב) בראשית שנות התשעים, הוצג הצרטר לחינוך הגיאוגרפי“, כפי שעובד על ידי חברי הסקציה לגיאוגרפיה והחינוך“.International Charter on Geographical Education

הצרטר בא לענות על צורך של סטנדרטיזציה בתוכניות לימודים בארצות שונות. אמנם האמנההביאה מטרות שונות בהוראת המקצוע, אך יש בה גם מהניסיון לגלובליזציהשל תוכניות הלימודים. מהדיונים בכינוס הנוכחי עולה כי הנטיה לגלובאליזציה בתוכניות הלימוד מגיעה גם מכיוון אחר – הסביבתיות“(Environmentalism). הסביבתיות מהווה לכאורה נושא תקין מבחינה פוליטית, ברמה הלאומית והבין לאומית, ויש לה תומכים רבים. היא הפכה להיות סיסמה מרכזית שבעזרתה ארצות רבות מצדיקות את קיומו של המקצוע במערכת החינוך, ומעצבות את הסילבוסים בהתאם. האם הנטיה הזאת קשורה רק למודעות לאתגרים הסביבתיים, או אולי גם מושפעת מהמניפולציות התרבותיות של הגלובאליזם הכלכלי הקפיטליסטי?

האם הגלובאליזם המערבי, המטשטש גבולות תרבותיים וחברתיים כמו באיחוד הארופאי, יצר סוסחדש/ישן לרתום אליו את המקצוע במערכת החינוך? ומה בקשר למדינות חדשות כמו באזור הבלטי או בבלקן, או בעולם השלישישבהן בעיות של זהות לאומית קודמות לבעיות סביבה? האם אחרי ספטמבר 2001, אין הקטנה המודעות לבעיות הסביבתיות כסדר היום המדיני העולמי? האם נטישת תפקידו המסורתי של החינוך הגיאוגרפי, לא כורת את הענף עליו המקצוע נשען במערכת החינוך הלאומית? האם ירידת קרנו של המקצוע במערכת החינוך בארצות רבות, אינו קשור גם לאיבוד זהותו במערכת החינוך הלאומית?

מתוך חלק מהדיווחים בכנס עולה כי אולי אנחנו במצב של עומס יתרשל נושאי הסביבה בחינוך הגיאוגרפי. נושאים סביבתיים הם בדרך כלל מסובכים ודורשים לא רק ידע מהמורים והתלמידים, אלא גם יכולות גבוהות של אנליזה וסינטיזה. הדיווחים ציינו את השטחיות, הבורות ואף חוסר העניין של תלמידים בנושאי הסביבה. האם הרצון לעסוק בעיקר בנושאי הסביבה לא הביא לשפיכת התינוק עם המיםבהוראת הגיאוגרפיה?

ג) האם טשטוש הזהות הלאומית בחינוך הגיאוגרפי, אינה קשורה גם לאופנתיותשל הגיאוגרפיה באקדמיה? היחסים בין הדיסצפלינה הגיאוגרפית באקדמיה, ובין הוראת הגיאוגרפיה מהווים רובד נוסף, סמוי אך ברור, שליווה את הדיונים. בעבר היתה התאמה רבה בין נושאי המחקר באוניברסיטאות, ובין נושאי ההוראה בבתי הספר. ואילו כיום, נראה כי המקצוע גיאוגרפיהבאקדמיה, שונה מהמקצוע גיאוגרפיהבמערכת החינוך. אין כוונתינו רק לנושאי החקירה, או לספציאליזציה של המחקר, אלא לערכים הבסיסיים שמכוונים את המקצוע. האם סדר היום של המחקר באקדמיה, הנובע גם ממניעים כקידום אישי, הביא להתאמת המחקר לטעם האנגלואמריקני“? האם לפיכך פירסום מחקרים תרבותיים, רגיונליים או היסטוריים שיש להם חשיבות מקומית, מחוץ לעולם הנל, הלכו ופחתו?

האם הנטיה לליבראליזם ולשמאל הפוליטי בעולם האקדמיה המערבי, השפיע על היחס לנושאים מחקריים תומכי לאומיות ומקומיות בגיאוגרפיה? האם לפיכך, מצאו את עצמם מורים ומערכת החינוך בארצות שונות בפני דיסונאנס, שבו תחומי מחקר רבים שחשיבותם החינוכית המקומית רבה, הלכו ונעלמו מהאקדמיה. וכך, האקדמיה מכשירה חוקרים, בנושאים שאינם רלוונטיים להוראת המקצוע, ואילו נושאים החשובים להוראת המקצוע, אינם באים לידי ביטוי בהכשרת המורים.

האם למעשה, קיים כיום מכנה משותף קטן בין הגיאוגרפיהבאקדמיה, ובין הגיאוגרפיהבבתי הספר? מה משמעות הפער הזה בתהליך הכשרת המורים, תוכניות הלימודים, ועתיד המקצוע במערכת החינוך? האם יש כאן בגידהשל האקדמיה בחינוך הגיאוגרפי מסיבות סוציולוגיות של העולם האקדמי? האם נטישת המחקר המקומי, הלאומי והייחודי בשל אופנתיות אידיאולוגית או הצורך בקידום אישי של החוקרים עצמם, צריך להשפיע גם על הוראת הגיאוגרפיה? האם מודרניזציהשל הוראת המקצוע, משמעותה תמיד התאמה בין הוראת הגיאוגרפיה ובין המחקר הגיאוגרפי באקדמיה?

ד) השימוש בטכנולוגיות אינטנסיביות כמיחשוב ואינטרנט, היו נושא חשוב בכנס. מיגוון הדיווחים נע בין הצעות פשוטות לשימוש במיכשור בהוראה, ובין פרוייקטים גדולים ומורכבים תלויי טכנולוגיה. כך לדוגמה הוצגו הצעות פשוטות של שימוש בצילומי לווין, או בסרטים אנטרופולוגיים בשעורי הגיאוגרפיה. לצידם הוצגו פרויקטים כסיורים וירטואליים חובקי עולם, או ניצול רשתות התקשורת הבין ארצית ללימוד משותף של נושאים גיאוגרפים.

אחת הבעיות שהועלו בנושא השימוש בטכנולוגיות החדשות, היא בעיית הנגישות של תלמידים ומורים לטכנולוגיה זו. הפערים בין בתי ספר בעולם המפותח לאלה בעולם המתפתח מתחדדים עוד יותר על רקע השימוש בטכנולוגיות החדשות, שהן עתירות הון. אך באותה העת יש לזכור, כי גם בעולם המפותח לחלק גדול מהתלמידים, הזמינות של טכנולוגיה חדשה אינה תמיד מובנת מאליה. ולפיכך, תוכניות הלימודים, וחומרי למידה צריכים להתפתח בשני ערוצים מקבילים – עתיר הטכנולוגיה והמסורתי. מה עוד, שכיום מגיעים להשכלה גבוהה תלמידים שגדלו עם מקלדתביד, האם יכולתם בהבנה גיאוגרפית גבוהה יותר מהדורות הקודמים? נדמה כי התשובה לכך עדיין לא ברורה מספיק.

אין ספק, שהטכנולוגיה החדשה יכולה לספק חוויה לימודית נוספת, ואין לזלזל במטרה זו. חלק מהתלמידים עשוי להתלהב, מסיור וירטואלי במקומות אקזוטים, ויגלה עניין בהתרחשויות במקומות אלה. אבל, האם החוויה הלימודית תבטיח יכולת הבנה טובה יותר של בעיות גיאוגרפיות? האם אין אנחנו מסתנוורים מהיכולות הטכנולוגיות המפתחות במהירות רבה יותר, ממה שמערכת החינוך יכולה להפנים? האם לא רותמים את הסוסים לפני העגלה” – האם השימוש בטכנולוגיה צריך לבוא במקום רכישת מיומנויות, מושגים ורעיונות בגישות הקלסיות?

מאידך, הטכנולוגיות החדשות מאפשרות אינדיבידואליזציה ודהצנטראליזציה של ההוראה. יתרון זה אם הוא מנוצל נכון יכול להניב תוצאות טובות, כפי שדווח באחת ההרצאות בנושא הכשרת מורים. נראה כי האמת הידועה, שהמורה הוא המפתח לחינוך, מהווה אמת בסיסית גם בנושא השימוש בטכנולוגיה החדשה. אם השערה זו נכונה, יתכן ומאמץ גדול יותר צריך להיות מופנה להכשרת המורים בתחומים אלה, הן בשלבי ההשכלה הפורמליים והן תוך כדי שירות.

לסיכום, מושבי הסקציה והכנס בברנאול, בקיץ 2003, נתנו הזדמנות נוספת לשאול שאלות בסיסיות בתחומי הגיאוגרפיה והחינוך. שאלות שנשאלות בו זמנית בארצות שונות, ומלמדות על המשימות הדומות שבפניהם עומדים העוסקים בתחום. נדמה כי חלק מהשאלות הן נצחיות בתחומי המקצוע, אבל אסור להפסיק לבחון אותם מחדש: שאלות על מטרות החינוך הגיאוגרפי או היחסים בין האקדמיה ומערכת החינוך.

Advertisements