Dr. Zvi HarEl

פנטסיה, מתמטיקה וז’ול ורן

לדמותו של ד”ר צבי הראל 2008-1949

לפני כשנתיים, מעל הבמה באוניברסיטת חיפה, בפתיחת כנס שציין סיום שנת המאה למותו של ז’ול ורן, סיפר ד”ר צבי הראל על אהבתו הגדולה לסופר זה, שהפכו אותו לאיש החשוב ביותר בקהילה הבינלאומית שעוסקת במחקרים על סופר המדע הבדיוני המפורסם. הערכה זו על מפעלו המונומנטאלי של צבי מעידים עמיתים מעשרות מדינות בעולם. כבר בכנס ההוא, נוצרה התשתית לכנס המשכי באוניברסיטת חיפה, שנערך ב 18-19 במרס 2008 בנושא “פנטסיה ומציאות”, וצבי לא זכה להשתתף בו, כי נקטף מאתנו לפתע, והשאיר חלל ענק במקום בו עמד.

צבי נולד בחיפה, בחנוכה 1949, כשמשפחתו התגוררה במרכז הכרמל. את שנות בית הספר הראשונות צבי עשה בבית הספר “מעלה הכרמל”, ולאחר מכן עבר לבית הספר הראלי, ומשם במסלול הרגיל אל “בית בירם” וסיים בהצטיינות במגמה הריאלית. כבר בשנות בית הספר היסודי, פגש צבי את ספריו של ז’ול ורן, לאחר שקרא את הספר הראשון שקיבל מתנה “שנתיים באי בודד”, התאהב בסופר, ותוך כדי התבגרותו ב”ריאלי”, קנה מהדורות של ספרים נוספים בצרפתית, ולמד שפה זאת על מנת לקרא את היצירות בשפת המקור. לאט לאט החל לבנות את אוספו העצום שצירף אליו כל פרט שיכול היה לאתר ברחבי העולם הקשורים לסופר זה: ספרים בשפות שונות, בולים עם הקשורים לזול ורן וספוריו, מזכרות, קלטות, סרטים ועוד.

כתלמיד מצטיין ומחונן, צבי המשיך בלימודיו בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, שם סיים את התואר הראשון בפקולטה למתמטיקה בהצטיינות, ולימים יהיה אחד מחברי הסגל בה. תוך כדי לימודיו בפקולטה, עבד צבי במרכז המחשבים של הטכניון, תחום שעסק ותרם לו רבות בארץ ובחו”ל. כחובב מוסיקה קלסית, וכנגן בחליל צד, נהנה צבי לקחת חלק בפעילויות המוסיקה בטכניון והיה שר במקהלת המוסד. לצד אהבתו למוסיקה והתעניין בתחומי אמנות ותרבות רבים. אהב לעסוק בסיפורי התנ”ך ובמקביל התמסר לסרטים מצויירים של וולט דיסני. בזכרונו היוצא דופן, צבר ידע רב בתחומי דעת רבים – והיה בולט מאוד ברוחב השכלתו.

מראשית שנות השבעים במסגרת העתודה האקדמית, עבד ברפא”ל ושם הכיר את זהבה אשתו. תוך כדי העבודה ברפא”ל, המשיך למסלול ישיר לדוקטורט בטכניון בתחום המתמטיקה וקיבל את התואר בשנת 1975. משהסתיים שרותו הממלכתי ברפא”ל, נסע עם משפחתו לעיר אורבנה, אילינוי, ארה”ב, לפוסט דוקטורט, ושם נולד בנו האמצעי גלעד ז”ל.

בשנת 1978 חזר צבי לטכניון, אל הפקולטה למתמטיקה, תוך שהוא מתמחה בגיאומטריה דיפרנציאלית. כמורה ומחנך מלידה, צבי לקח על עצמו ללמד ולפתח קורסים וביניהם לארכיטקטים בתחומי המתמטיקה ובעיקר הגיאומטריה. צבי השקיע רבות בהוראה והדרכה וקיבל מספר פעמים את התואר מרצה מצטיין בטכניון. כמו כן המשיך לעזור ולייעץ לאנשי המחשבים בטכניון, פתר מדי פעם בעיות סבוכות שהם נתקלו בהן, הקים את אתר הפקולטה למתמטיקה ועוד. באמצע שנות השמונים, יצאה שוב משפחת הראל לארה”ב לשנתיים ימים. בהן עבד צבי במעבדות BELL שבניו ג’רזי, ובעבודתו שם המציא פטנטים שונים בתחומי המחשבים והתקשורת. הקשר עם מעבדות בל נמשך עוד שנים אחדות, כשהיה חוזר ונוסע בקיץ לעבודה שם. עבודתו בתחומי המחשבים והמתמטיקה הביא את צבי לעבוד בעשור האחרון לצד עבודתו בטכניון, בחברת י.ב.מ שמרכזה באוניברסיטת חיפה.

באמצע שנות התשעים, כאשר האינטרנט עדיין בחיתוליו, והקמת אתרים לא הייתה מעשה יומיומי, החל צבי להקים אתר על ז’ול ורן. במקביל, בנו – גלעד, שהיה אמן וסטודנט בטכניון לארכיטקטורה החל להקים גלריה וירטואלית, בהן חשב להציג עבודות שישלבו אלמנטים מדעיים ואמנותיים, כפי שעשה ז’ול ורן בספריו. לגודל האסון, נפטר גלעד מדום לב פתאומי בגיל 19, אירוע שזעזע את המשפחה כולה – אשתו זהבה, וילדיו האחרים – נדב ומיכל. צבי החליט להקדיש את כל מירצו להנצחת בנו, הרחיב את האתר עד שהפך להיות החשוב ביותר בעולם בנושא ז’ול ורן. במרכז האתר הקים פורום פעיל של דיונים על ז’ול ורן, שחברים בו מאות חוקרים וחובבים מעשרות מדינות. באתר הכניס עשרות ספרים שלמים של הסופר, אוסף מדהים של מאות בולים, תרגום ל 12 שפות שאלות ותשובות על ז’ול ורן. (כתובת האתר: http://jv.gilead.org.il/) את האתר הקדיש לזכר בנו גלעד. בחלקים אחרים של האתר שהקים צבי הראל, קיימים לא רק פרטים ומידע על ז’ול ורן, אלא גם על הסופר אנדרסן וכן נושאים הקשורים למחלת הלב התורשתית שהוא היה נשא הגן שלה.

מפעלו האחרון של צבי הראל, היה להקים כתב עת מדעי אלקטרוני, שיופיע בתוך אתרו על ז’ול ורן, שעל פי התוכנית אמור היה לעלות לאינטרנט, ביום הולדתו ה 180 של הסופר, ב 8 לפברואר 2008. בעודו עוסק בתכנות והכנסת המאמרים שבוע לפני שנפתח כתב העת VERENIANA, נקטף צבי לפתע. במאמץ משותף של בנו נדב ועמיתיו ברחבי העולם, הושלם הגיליון הראשון של כתב העת, והעורכים מקדישים את דברי הפתיחה לדמותו של צבי הראל, ועל פי הערכתם הוא הדמות החשובה ביותר במה שקשור לסופר הדגול. על פי דבריהם צבי שינה כליל את עולם המחקר והידע בתחום, בכך שרתם את הטכנולוגיה המודרנית למען הקהילה הבינלאומית. צבי רתם את כישרונותיו המתמטיים, כישוריו הטכנולוגיים, ידיעותיו העמוקות, החוש האסטטי והמסירות האין סופית למען שיתוף הפעולה הבינלאומי והעברת הידע והנחלתו לדורות הבאים.

מעל במת הפתיחה של הכנס “פנטסיה ומציאות” באוניברסיטת חיפה, יהדהדו דבריו של צבי, שנאמרו כשנתיים קודם לכן בהזדמנות דומה, בהן הזכיר את הכתובת על הפסל בקברו של ז’ול ורן באמיין, צרפת: “אל האלמוות ונעורי הנצח”. לצלילי שניים עשר סקסופונים, ולצד נכד נכדו של ז’ול ורן, ציין צבי כי זה היה אחד מרגעי השיא בחייו. אנו תקווה כי השילוב בין מדעים לאמנויות, ההיפתחות לקהל הרחב, השיתוף בין מוסדות שונים בחקר נושאים בין-תחומיים, שהם הרעיונות שייצרו את הכנס “פנטסיה ומציאות” יהוו אבני זכרון לדמותו המיוחדת של אדם צנוע אך ברוך כישרונות וכישורים ד”ר צבי הראל שהלך באתנו טרם עת.

דברים בפתיחת הכנס

ייצוגים של מדע מסע ספרותי מדעי עם זול ורן

ד”ר צבי הראל, הטכניון, חיפה 16 במאי 2006

כבוד הרקטור, ידידי פרופ’ יוסי בן ארצי, כבוד יושב הראש , ידידי פרופ’ יורם בר-גל, פרופ’ גבי וימן, חובבי ז’ול ורן, אורחים נכבדים:

בפתח דברי ברצוני להודות לאוניברסיטת חיפה, על נכונותה לארח את כנס ז’ול ורן, ובמיוחד ליורם על המאמצים הבלתי נלאים שהשקיע בארגון כנס זה, כסיום הולם ביותר לשנת המאה לפטירתו של ז’ול ורן. הרשו לי לשאת כמה מילים מנקודת מבט אישית, כדי לתת לכם הרגשה מהו ז’ול ורן בשבילי, ומה רבה שמחתי להיות נוכח כאן ולשאת דברי אליכם.

שנים עשר סקסופונים נגנו צלילים נוגים אחרונים, כאשר ז’אן-מישל ורן, נכד נכדו של ז’ול ורן, ניצב ליד קברו של הסופר. מתוך הקבר פורצת ועולה דמות השיש המושיטה את ידה השמימה, „אל האלמוות ונעורי הנצח“. המכובדים התחילו לעבור לפני הקבר בזה אחר זה, וביניהם גם רעייתי ואני. כל זה קרה בבוקרו של ה-24 במרץ 2005 , בעיר אמיין. היה זה רגע השיא בביקורנו בצרפת במלאת מאה שנה לפטירתו של ז’ול ורן בבית הקברות La Madelaine רגע שיישאר עמי לעולמים.

ביקורנו בצרפת התחיל כשבוע קודם לכן, כאשר נחת מטוסנו בפריס בדרכנו לאמיין. שתי ערים חברו יחדיו לקיים סדרת אירועים לזכרו במשך שנת המאה: העיר ננט, בה נולד הסופר ב- 8 בפברואר 1828 , והעיר אמיין, בה חי מ- 1871 עד לפטירתו ב- 24 במרץ 1905 . שבוע אחד, בכותרת „מונדיאל ז’ול ורן“, הוקדש לז’ול ורן כסופר כלל-עולמי. מרכז המחקר הבין-לאומי של ז’ול ורן באמיין ארגן כינוס אליו הוזמנו מומחים מחמש עשרה מדינות, על מנת שיספרו על הקשר בין הסופר לארצותיהם וידווחו על חידושי המחקר האחרונים בנושאי חייו ויצירתו. בנוסף לדיוני הכינוס זכינו גם לצעוד בעקבות ז’ול ורן באתרים בהם חי וכתב, החל מאמיין, וכלה בפריס, בו משתבח מגדל אייפל במסעדה ליחידי סגולה הקרויה על שם הסופר.

בנקודה זו ראוי לשאול: מה הקשר של ז’ול ורן אלי ואל ישראל? למען ההגינות אציין כי הוזמנתי לכנס בראש ובראשונה בגלל פעילותי לקידום הקשרים בין חסידי ז’ול ורן בעולם כולו דרך האינטרנט, ורק אחר כך נתבקשתי לספר עלי ועל הנעשה בישראל, אך הצלחתי להציג בהצלחה את שני הנושאים. את ספריו של ז’ול ורן פגשתי לראשונה כילד, כשקבלתי במתנה את ספרו „שנתיים באי בודד – קורות קבוצת תלמידים בחופשתם“, ואחר כך, כנער מתבגר, כשרכשתי את ספריו במהדורת כיס צרפתית, ולמדתי את השפה הצרפתית תוך כדי קריאתם. מאוחר יותר, לפני 25 שנה, עליתי לראשונה לרגל לקברו של ז’ול ורן.

כאספן כפייתי, התמלא ביתי בספרי ז’ול ורן בשפות שונות, וגם במזכרות רבות הקשורות אליו. את אתר האינטרנט שלי, הקמתי לפני כעשר שנים. בני גלעד, שהיה אז כבן 19 , אמן וסטודנט לארכיטקטורה בטכניון, הקים באותה עת אתר משלו, אותו התכוון להפוך לגלריה וירטואלית, אליה יוכלו להגיע גולשים מכל העולם ולצפות בעבודות האמנות שלו, אשר ביצירתן שילב אלמנטים מדעיים רבים, בדומה לשילוב הספרות והמדע אצל ז’ול ורן. לגודל האסון, נפטר גלעד מדום לב פתאומי אחרי מספר חדשים בלבד. מאז הקדשתי את האתר שלי לזכרו, וכל הגולש באתר מתבקש להקדיש רגע לביקור וצפיה בעבודותיו של גלעד.

בבסיס האתר מצויה קבוצת דיון בין-לאומית, „הפורום של ז’ול ורן“, שהתחילה ב- 1996 עם שמונה חברים, ומונה כיום כ- 300 , מארבעים מדינות. את רובם לא פגשתי פנים אל פנים מעולם, ועם חלקם נפגשתי לראשונה,בהתרגשות רבה משני הצדדים, רק בשבוע „המונדיאל“ בצרפת. האתר מהווה כר נרחב לשתוף פעולה בין לאומי: אוסף של „שאלות שכיחות אודות ז’ול ורן“ תורגם ע”י חברי הפורום כבר ל- 12 שפות, מופיעים בו טקסטים מלאים של רבים מכתביו בשפות רבות, ואפילו אוסף של מאמרי מחקר אוניברסיטאיים שנתרמו ע”י מחבריהם – שלא לשכוח תצוגת מרהיבת עין של אוסף הבולים שלי, ועוד.

בנקודה זו, עברתי לספר על שנת המאה כפי שצוינה בישראל: בספטמבר 2004 , לרגל הופעת תרגום חדש של ז’ול ורן במהדורה המיועדת למבוגרים בשם „חזיון התעתועים של ד”ר אוקס“, רואיינתי לעיתון ידיעות אחרונות. במאמר בשם „ 20,000 מיל מתחת לאבק“ סופר לקוראים, בין השאר, על האתר שלי ועל האירועים לציון שנת המאה. במקביל גם רואיינתי ברדיו בנושא דומה. הראיונות נשאו פרי הלולים: כבר בדצמבר, בשבוע החנוכה, התקיים בקניון „שבעת הכוכבים“ שבהרצליה האירוע הראשון, תחת הכותרת „סביב העולם בשמונה ימים – המדע מאחרי האגדה“. שם למדו הילדים, בעזרת אביזרים פשוטים, את העקרונות המדעיים המסתתרים מאחורי סיפורי ההרפתקה של ז’ול ורן. אחרי אירוע זה, התחילה סדרה של פעילויות דומות בערים שונות בארץ. לבסוף,שבועיים לפני צאתנו לצרפת השתתפנו בכינוס „על מדע ודמיון“ ,שהוקדש לז’ול ורן ונערך במרכז הבין תחומי של מדרשת שדה בוקר. את ההנאה הגדולה שנגרמה לכל המשתתפים, שכמה מהם גם נוטלים חלק בכנס זה, ניסיתי להביא בהרצאה שנשאתי באמיין, ואני סמוך ובטוח שייצגתי בכבוד את ישראל.

לפני שישה שבועות, בדיוק שנה אחרי ה„מונדיאל“, הוזמנו שוב לאמיין, לרגל חנוכת בית ז’ול ורן, שאחת מקומותיו מחזירה אותנו, ע”י שחזור מדויק, לימים שז’ול ורן חי וכתב בבית זה, וקומה אחרת מוקדשת ל„מסעות המופלאים“, ליוצרם ולמוציא לאור שלהם.

חנוכת הבית מציינת את סיום שנת המאה בצרפת, כמו שכנס זה מציין את סיומה בישראל. תם – אך לא נשלם. אני מקווה להמשיך ולפתח את הקשרים הלבביים שנוצרו בין חובבי ז’ול ורן באשר הם למען הגשמת חזונו

האלמותי של הסופר, ובעיקרו לימוד המדעים בתקווה שיביאו עתיד טוב יותר לאנושות כולה